נלמד להרפות את עצמנו בטוב, ברוך, בעדינות דרך שיחה פתוחה, לאט ובטוח , בסבלנות, ללא שיפוטיות.
אנחנו רצים כל יום למיליון משימות, מטלות, מחויבויות, השקעות, ריצות, תוכניות עבודה, משפחה...
לחצים מהבוס בעבודה, לחצים מההורים, לחצים מבן/בת הזוג, מהבנק, מהחברה. מטלות , דד ליין , שגרה רודפת שגרה . המנוחה מגיעה רק שאנחנו עם הלשון בחוץ או שהגוף מאותת במחלה. בלילה השינה נודדת, המחשבות מציקות, בעיות עולות וגורמות סבל וכאב.
המון מחשבות מעסיקות אותנו כל יום כל שעה ואף כל רגע. לא נותנות מנוחה, הפוגה.
לעתים גם בשקט מסתתרים פחדים לא ברורים שמתפרצים החוצה ולא מוכנים לעזוב.
תשישות של הגוף יוצאת דרך מחלה, כאבים לא מוסברים וסימפטומים פיזיים חוזרים.
בזמנים אלה כדאי להתבונן סביבנו ולראות מה יכול לעזור לנו עכשיו. זה יכול להיות פסק זמן של הפסקת קפה, נשימות , תשומת לב , שיחה עם אדם קרוב ויקר, חיבוק, מחמאה, ארוחה טובה, הליכה, מגע.
כל עצירה מבורכת.
טיפול פסיכותרפיה הוא טיפול שיחתי אישי. דרך. מסע עצמי. חקר פנימי. ת ה ל י ך .
נדמה את עצמנו לרכבת ארוכת קרונות הנוסעת במסילות כבדות, במהירות גדולה , ללא עצירות, לאורך זמן. כעבור זמן מסוים הדלק יצטמצם, יווצר בלאי , המסילות יישחקו, הקטר ייתעייף ואולי כבר לא ברור לאן רצינו להגיע , מה עושים ולאן פנינו מועדות.
זמן הטיפול הוא מקום בו ניתן לשאול את כל השאלות הללו. אנחנו עוצרים את רכבת שלנו. יורדים בתחנה להפסקה קצרה , התרעננות, מנוחה ועולים חזרה להמשך הנסיעה.
בזמן שעצרנו, נסתכל סביבנו, נראה איפה אנחנו. נכיר את התחנה שעצרנו בה. מאיפה הגענו ולאן פנינו מועדות. מה יש בנקודת העצירה הזו: נשים לב לכל מה שעולה בנו. לעצם העצירה יש חשיבות גדולה בהשגת תובנה על מקומנו כיום. עצם העצירה מאפשרת מנוחה טובה, רגיעה ותידלוק לקראת המשך הדרך.
שיחה טיפולית עם איש מקצוע מאפשרת התבוננות מחדש על בעיות שלא הצלחנו לפתור עד כה. בעיות אישיות, שלא מתאים לחלוק עם חבר או בן משפחה. נדבר על הבעיות לעומק, בסבלנות , בעדינות. נחשוב יחד על סדרי עדיפויות, כיוונים שחשובים לי כיום ויש לתת להם להתבלט. נקשיב לפחדים ולקולות שמנסים להשתיק ולמנוע מאיתנו להתקדם. נבדוק אפשרויות חדשות סביבנו שלא ראינו עד כה. נבחן פתרונות אפשריים. נמלא את מיכל הדלק למקסימום ונסלול יחד מסילות חדשות בדרך להגיע ליעד הרצוי.