טיפול בפחד משימוש במעלית- תיאור מקרה

רק אחרי שהילדים גדלו היא התפנתה לעצמה.

היא באה עם בעיה מוצהרת של פחד מטיסות. לאט לאט סיפרה גם על פחד משימוש במעליות, פחד "מבני דודינו", פחד מנסיעה באוטובוסים, פחד משימוש בשירותים ציבוריים, פחד מנהיגה מחוץ לעיר, פחד מנטילת תרופות.

כך התברר שהפחד מטיסות הוא לא בודד אלא רק אחד בשרשרת הפחדים המקיפים את חייה.

הפחדים הרבים הללו לא היו חדשים ומתקיימים סה"כ סביר כל חייה. לכן לא הבנתי מה הביא אותה עכשיו לפנות לטיפול ולהתמודד במיוחד עם הפחד טיסה.

התברר שהבן הקטן חוגג בר מצווה והמשפחה מעוניינת לנסוע לחו"ל לטיול משפחתי. עד כה היא נמנעה מטיולים שכאלה בתירוצים שונים.

הפחד מטיסה היה נראה בהתחלה בלתי אפשרי ולכן החלטנו להתמקד בהתמודדות יותר ריאלית: פחד משימוש במעלית. לפני 25 שנים היא עוד עלתה במעלית מדי פעם, עד אותה תקרית שהיא ממש לא זוכרת. לא ברור מה היה באותו ארוע שנחרט לה בזיכרון כמעלית שווה סכנה. האמת שזה לא ממש משנה כיום.

דיברנו על מקומות אחרים בהם הפחד נוכח בחייה. היא הבחינה גם בהתנהגות ה"דאגנית שלה כלפי ילדיה". היא לאט לאט הבחינה במקומות בהם הפחד עלה לה במחיר של הפסד עבודה, לימודים, פספוסים שונים.

היא ידעה לומר ברור מאיפה הפחדים הגיעו אליה. השורשים המשפחתיים של החרדה היו נטועים טוב וחזק בקרב הוריה וקרוביה.

כל השנים התמסרה באהבה למשפחתה וילדיה כך שלא הרגישה שהפסידה דבר. כיום, עם הגיל, הבשלות, התבגרות הילדים ,חזר בה הרצון להתפתח בעצמה.

כל ההבנות על שורשי הפחדים, מתי החלו, איך השתרשו, לא עזרו באמת להתקדמות. הפחד מלהכנס למעלית נותר חזק, מאיים.

כל עוד נשארנו בחדר, זה היה רק בגדר דיבורים. מיד שלחתי אותה לשעורי בית -תירגול: תכנסי לקניון הקרוב , תתקרבי למעלית ותנסי לעלות. תבדקי אם זה אפשרי או מתי זה מתחיל להיות קשה. מה את מרגישה באותו רגע. בפועל, היא התחמקה מהתירגול, בתירוצים משתנים. כך חזר על עצמו משבוע לשבוע. עמדנו במקום.

את התיסכול מחוסר ההתקדמות תיעלתי לקפיצה לשלב הבא. אנחנו נפגשות יחד שבוע הבא בקניון ונכנסות למעלית.

נפגשנו בכניסה לקניון. היא חשבה שנשב בבית קפה ונדבר. לא נתתי לה להתמהמה. מיד צעדנו למעלית ועצרנו. התקרבנו והתרחקנו מעט. בהתחלה היא סירבה להכנס. ואז , סירבה להכנס כשיש עוד אנשים במעלית וחיכינו שתתרוקן.

את התחושה של הכניסה הראשונה המשותפת למעלית, סגירת הדלת ויציאה אחרי קומה אחת, אין לתאר. סה"כ הכי פשוט, הכי היי מטורף. היא כ"כ התרגשה – דפיקות לב, סחרחורת. לא ברמה יותר מדי. זה היה מאוד מרגש.

כך המשכנו להתנהל סביב המעלית כל הפגישה. לאט ובטוח. בהדרגה. היא נכנסה למעלית לבד, עם עוד אנשים, מעלה, מטה.

ההמשך הוא חשיפה למעליות נוספות במקומות אחרים, מעלית סגורה/שקופה, גבהים שונים. לא מחכים הרבה מזמן לזמן. ההתמודדות הטובה הראשונה סוללת את הדרך לפעמים הבאות. כל זאת לא היה מתאפשר ללא מוטיבציה ראשונית גבוהה שלה להצליח. היא עשתה זאת בהצלחה רבה.